|
בתוך הסבכה שנוצרת לפעמים במעמקי הלב, נשאלת השאלה האמיתית -
האם באמת אמצא את האחת?
את יודעת שלא
לא אפסיק לנסות.
להגיע ליום,
שאמצא אותך.
אולי את קרוב.
אולי רחוקה.
תשרקי שאדע,
מה הדרך לשם.
אני אצעד לעולם...
כי אין לי סיבות,
אין לי מקום.
אולי עוד שנתיים.
אין לי אויר,
אני נופל בתוך שיר,
רוצה לקחת כנפיים.
לעוף ולמצוא אותך.
אם הייתי יודע,
שאת כבר לא כאן.
יושבת לבד,
בגן מעודן...
אז הייתי ממריא,
במטוס לא שלי.
בלי לדעת לנחות,
מטפס בלי לראות...
וחולם עלייך...
כי אין לי סיבות,
אין לי מקום.
ואולי עוד שנתיים.
אין לי אויר,
אני נופל בתוך שיר.
רוצה לקחת כנפיים...
לעוף ולמצוא אותך... |
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.