|
על הדגלים הללו שאנו מוקרבים
נשפכו נהרות של תכלת
בוצת הנהר לא משקרת נצח ישראל
טרופת הספינות מחלידה אלי דעת.
הכאב נאחז בגבולות ההכרה
למקטעים צרובים של שקט
חללים עמוקים באדמה
מתמלאים בצל הלילה.
הארץ פועה מיתריה קלות
על פני אגמי מים דלוחים
סירות דייגים מתפוררות
אל ים השכחה הגדול.
חליפות המוות מבכות את פריין
לצבעי חיות הלילה
אור הכוכבים משתקף ברעד
דרך מראת המים החיים. |
|
|
נמאס לי שכולם
מתחזים אליי.
פועלו של בועז
רימר- זה האמיתי
ולא מתחזה כמו
כל השאר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.