כבר מזה זמן רב, ואולי לתמיד.
היא חושבת עליו ברגעי העתיד.
היא דואגת לשווא, כששמעה אודותיו.
כי ראשו על פניה, כבר מזמן לא חשב.

אבל היא עוד זוכרת, את פניו הנאות.
את קולו היא שומרת בלבה הפעוט.
מילותיו שלחש לה, לא תשכח לעולם.
היא זוכרת כל רגע, כאירוע מושלם.

היא זוכרת מבט, שחודר למבוך.
היא זוכרת כל קמט. חיוכו הנבוך.
איך לחש לה בשקט שאותה הוא אוהב.
היא זוכרת הכל. וזוכרת היטב.

ובפנים היא יודעת. או יותר מקווה.
שידע הוא לגעת באותה אהבה.
שיחזור הוא אליה, ויבין ההפסד.
שבחר הוא ללכת, שבחר לאבד.

היא שותה עוד כוסית. מנסה היא לשכוח.
עם בחור שאספה כשנגמר לה הכוח.
ובינתיים בצד השני של הרחוב,
מתבונן הוא עליה, אותו עלם הטוב.

כשראה מבטה מסתכל על אחר,
וליבו שקפץ ופעם כה מהר.
באותה השעה הוא חלף לאיטו.
הוא הבין שטעה, וחזר אל ביתו.