יעל ברדה / מורפיום |
מתגלגלת לאטה על החזה
לרגע נדמה שהיא מקימה סכר בסרעפת
עוצרת את הנשימה הבאה מלפרוץ
הווריד שותה את טיפת הנוזל השקוף ומתחיל
את מירוץ השליחים לכל הגוף
אנשים מדברים מתנועעים
אני שומעת אותם
המילים קשורות אליי
כמו חבל שקשר סירה על הנהר לפני שהיא השתחררה
כדי להיעלם מן העין
הכאב נעלם
אגרופים נותרים קפוצים לצדי
אינם מוכנים להאמין שנגמר הקרב לעת עתה
נכנסת רופאה שואלת שאלות שהולכות ומתארכות
כמו האור בחדר בית החולים
נותרים אני ומר מרפי לעוד ארבע שעות
עד שיחזור הכאב והאצבע תלחץ על הכפתור
שקורא לאחות.
פרינסטון
26 באפריל 2008
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|