גם לאאודי יש בעיות גרון
היא מטרטרת בדיוק כפי שקלינאית התקשורת
לימדה אותי לעשות כשהכאב מעשן.  
נפלנו ביום בהיר ולוהט, השמש מידרדרת במורד הכרמל
נשרפו לה הברקסים, וגם לנו, איש חולה
ובחור עם חולצת הוואי אחרי משמרת לילה
מתגלגלים ללא שליטה על איזה שביל חצץ
ונבלמים במכולת אשפה גדולה
מלאה בצלחות פלסטיק משומשות
ושאר-בשר ועפר.
אנו מסיקים שזהו פארק לפיקניקים, עד שעולות המצבות
מעל לקו האופק. ואנחנו, בכפכפינו ומכנסינו הצבעוניים
אומרים קדיש על המכונית ומטפסים רגלית לראש ההר.
עבורי, לחצוב סלעים במעלה הכרמל
זה כמו לכתוב על הלוח מאה פעמים:
"לא אצא יותר עם בחורות חיפאיות"
והגעגוע נשקף מנקודות התצפית, לובש צורה בנוף המפרץ
מבט עילי על מקומות בהם הייתי פעם תחתי
בעיר עם תחתית ובחורה בלי תחתונים
וכעת הטיפוס הסיזיפי הזה של חבר גורר חבר
בין עצי אורן ופטריות בכרמל. לבסוף נבלמנו
לעת רעב והתנשמות, במסעדה איטלקית, תיאמנו מחירים
וכל אחד העלה זיכרונות אצלו בקדרה. הזיוף הרומנטי
תפס נפח בלזניה שלי, ואצלו הייאוש צינן מעט את הרביולי
אך שנינו הכרנו בהכרה ההדדית שלנו
וכל הטוב שנפל במנת חלקנו
גלש במורד הגרון.