עוד לילה ארוך עובר עליי.
מביט בה ישנה,
מרפקי כואב מלהישען.
די במצמוץ זעיר להישבות בחלומות.

החלומות באים לי בהמשכים,
חלקם מרוח עוועים
וחלקם משאיפות מרוחקות.

אוי, איך שהיא ישנה חזק,
בטח חולמת על הבית בכפר.
עוד מצמוץ - האור מתעמעם, או
שמא אני נופל שוב לחלום מתוק,
בעל שחר אך חסר בשנים.

במאמץ אחרון אני  שואל את עצמי -
מדוע אני כותב  שיר על דף חשבון מרופט
משמאל לימין
ומניח לנפשי להתפשר עם עשייה בינונית.

אין לי כוח כבר לכתוב,
הולך לחלום בהמשכים.