הולך ברחוב ורואה אישה
בת 40 בערך
מזהה בה את אותם תווים
בפניה, באופן חיוכה, בדרך ישיבתה, בהתעקלות של איבריה...
שמרמזים על עברה, מסגירים את נערותה, מגלים את ילדותה...
היא בת 40 ונראית לך כה צעירה -
דרך חלון הנעורים שנפתח מולך פתאום.

הנה היא בת 60
והנה בת שש.
מה לבת שש ולמשקפי שמש?
היא מורידה את המשקפיים,
וחלון הנעורים נסגר
דרך קמט הזמן שבפניה.

קו הרצף עליו אנו
חיים מלידה ועד עכשיו
מטייל לאורך גופינו
מדגדג בנעימות את עור פנינו
צובט עד כאב את בשרינו
מוסיף לנו עוד ריבוע על הגב,
משרטט לנו  עוד עיגול על הגזע,
לרגע מחייה את העבר
ולרגע מסגיר את העתיד