בחנות הבגדים הוצאתי את המוכרת משלוותה כששאלתי אותה, אחרי
שמדדתי את המכנסיים אם זה מבליט לי את האשכים.

כאילו, זה נוח, אני לא אומר וזה יושב לי יפה על המותניים אבל
חשוב לי לדעת אם האשכים בולטים. בהתחלה היא חייכה כאילו סיפרתי
בדיחה אדיוטית שהיא מחויבת לחייך אליה מתוקף תפקידה אבל כשהיא
ראתה את פניי הרציניים היא איבדה את שלוותה.

"אתה שואל את ברצינות?"

"ברצינות לגמרי"

"אתה סוג של דפקט?"

"למה דפקט? כשבחורה מודדת שמלה את בודקת אם זה יושב לה יפה על
השדיים, לא? גם בחולצה זה ככה. אני שומע. כל הזמן זה - זה
מבליט לי את הציצי? זה מגדיל לי? מקטין לי? אבל אשכים זה לא
טוב? שדים כן ואשכים לא?"

"אני לא מתכוונת להסתכל לך על האשכים."

"אז תביאי מישהו שיכול לתת חוות דעת"

הביאה מוכרת וותיקה. כזאת שכבר ראתה הכול. לפחות חשבה שהיא
ראתה הכול. מבט אחד באשכים שלי גרם לה לשאול אותי אם אני צוחק
עליה ואם שמתי שם כדורי טניס או משהו.

"אם היו לי אשכים רגילים הייתי מטריד את המוכרת הקודמת?"

"אנחנו לא עובדים עם אשכים כמו שלך. "

"עם איזה אשכים אתם עובדים?"

היא קראה לבחור שליד הקופה וביקשה ממנו להראות לי את האשכים
שלו. היא הייתה בכירה ממנו בחנות ולכן הוא לא שאל יותר מדי
שאלות והיא הצביעה על האשכים שלו שהיו קטנים מדי לטעמי.

"אתה רואה?" היא הסבירה בעודה לוחצת את אשכיו מעט אחורה.
"במכנס רגיל האשכים מתקפלים לאחור ומתיישבים על התפר בעוד
שאצלך... " היא שלחה יד וניסתה לדחוף אותם לאחור אבל בעמידה
רגילה הירכיים שלי עוצרים אותם." אצלך הם נשארים קדימה ואז
התפר גורם להם להתנפח לצדדים. כמו עיניים של דג"

נאנחתי. אותו סיפור תמיד חוזר על עצמו. בסוף לא תהיה לי ברירה
אלא לגמור וזהו.