עומר בן חול / הירח האני והשמש |
אני מסתכל עליה,
היא מזיעה וקצת עצובה, קצת שמחה.
שעות של ריקוד צמוד, ולסים לאורך הלילה, התגפפות הרמונית,
היא יודעת בדיוק איפה לגעת, מתי לגעת.
כעת הוא זרח בינינו,
נשיקתה החמימה על צווארי, מזכירה לי שהיא שם, מעבר לכתפו.
הוא מדבר אלי בקול רם, מדבר מהר, קורן יצרים רגשות ורצונות.
אני מנסה לדעת שהיא דרכו,
היא יודעת,
ועומדת בפינה, מסתכלת עלי, קצת עצובה, קצת שמחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|