אני מוצא את עצמי יושב אל מול אותם נופים,
אדמה מפוררת ממלחמות,
שאלוהים עשה עמה חסד,
וטבל אותה בירק, וציפור ואמת.

מהלך בדרך עטויה שמלת ערפל,
בשביל רדוף קרבות וטומן תוכו מלחמה.

מנסה לחשב הסתברויות של תעתועי המוות,
ומשתגע.

אבקת השריפה שתצית את חבריי, מפקדיי ואותי,
תמרח מעט את צבעי הדגל,
אך הוא יעמוד איתן,
יצפין בתוכו את שמותינו.

נידונו בגזר דין תמים לחיות כאן,
ושוב אותה צמרמורת,
צמרמורת שעוטפת כל איבר בגופי,
בכל פעם, שאני מוצא את עצמי יושב אל מול אותם נופים.