חצות
העולם נדם
הפצצות כבר לא נראות
העשן כבר לא ניכר באפי
כמו פעם
אני מתיישב על כסא
מול מראה ישנה
מסתכל ובוהה
מה השתנה?
אותו פחד נותר
רק בעיניים אחרות
אדומות
נפוחות
היא מסתכלת עלי
עם חצי חיוך
אני נאנח
מחייך חצי בחזרה
תוהה
איך זה שלמרות הכל
אני עוד פה
נזכר
איך ברחתי
אל מתחת למיטה
כמו ילד קטן
מושך אותה אחרי
מתחנן שתבוא
איך שכבנו לנו שם
על הגב
מביטים על המיטה מלמטה
כמה יפה העולם מבעד לעיניה
אבל אני רואה את הרעד
אני שומע אותו בין מילה לשניה
בעיניים עצומות
אני מספר לה סיפורים ואגדות
עם סוף טוב יותר
הבטחה לשקט
וליום חדש
ובעודי בכסא
יושב מולה
אני אומר לה מילים
כשבחוץ אפילה
היא נושקת לי
אני מריח ורדים
אין עוד עשן
יש רק פרחים.