|
חצות
העולם נדם
הפצצות כבר לא נראות
העשן כבר לא ניכר באפי
כמו פעם
אני מתיישב על כסא
מול מראה ישנה
מסתכל ובוהה
מה השתנה?
אותו פחד נותר
רק בעיניים אחרות
אדומות
נפוחות
היא מסתכלת עלי
עם חצי חיוך
אני נאנח
מחייך חצי בחזרה
תוהה
איך זה שלמרות הכל
אני עוד פה
נזכר
איך ברחתי
אל מתחת למיטה
כמו ילד קטן
מושך אותה אחרי
מתחנן שתבוא
איך שכבנו לנו שם
על הגב
מביטים על המיטה מלמטה
כמה יפה העולם מבעד לעיניה
אבל אני רואה את הרעד
אני שומע אותו בין מילה לשניה
בעיניים עצומות
אני מספר לה סיפורים ואגדות
עם סוף טוב יותר
הבטחה לשקט
וליום חדש
ובעודי בכסא
יושב מולה
אני אומר לה מילים
כשבחוץ אפילה
היא נושקת לי
אני מריח ורדים
אין עוד עשן
יש רק פרחים. |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.