להתרפק אליך בעדנה,
כמו הגלים הרכים,
ההומים
המלטפים את קו
החוף
לזרום אליך ולהיבלע
בתוכך, כמו מי הנהר
המתמזגים עם הים
הגדול
להתנפץ אליך בסער
ובעוצמה, כמו נחשולי
האוקינוס הגבוהים
המזנקים אל הצוק
הנישא
ומתרסקים לאלפי
רסיסים של
אושר
ובא זמן
ורסיס ברסיס ידבק
עד היותם מים
צלולים, מזוככים,
שיחלחלו , זוכרים דרכם,
לתוך כלים שנשברו,
אשר יד אל מפליא לעשות
ברוב רחמים איחתה.
ועלו המים - מי עדן
אט אט, על פי חוק
הכלים השלובים
עד מעלה, והרי הם
גולשים בהודיה
מזמררים תהילתו
וחוזרים לבסיסם
וכך שוב ושוב
רצוא ושוב
מרפאים באהבה
בברכה,
נוהרים
אדוות חדוותם
תקותם
עד אין סוף |
