להתעופף בשאריות העשן ששאפת לאוויר הקר,
נערמים לעץ הגדל באנחה כבדה.
-
אתה ואני - נמדדים בשיירים העצים על השביל, בפתיתי השמש
מתפרקים לשפיות צהבהבה - כדפיו של ספר ישן,
כתקליט מאובק מתנגן לצריבתה של מחט.
24.4.08
לנדב האהוב שלי. תודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|