אני מדמיינת להגיע למרחקים
והדמיון לוקח אותי חזרה למקום כל כך נמוך
אני מדמיינת לאהוב את עצמי, וככה לאהוב את החיים
להציל את לבי, שבתוך ים עמוק שפוך

אני מתרוממת לשנייה לנשום
אני מחזיקה אותו ביד
אבל היד נשארת בתחתית, בתוך המערבולת
והלב יחד אתה נמצא בתוך סחרחורת

כשאני שוב מתעייפת גם הראש שוקע
שוקע אל תוך הלילה, עמוק במיטת הים
והגוף מלא פצעים, מכוסה כולו בדם
ובבוקר שוב מתעוררת
בבהלה מחוסר האוויר
מוציאה מהר את הראש, לוקחת נשימה
נשימה קטנה, להעביר עוד יום
עד הלילה שבו אשקע חזרה
חזרה לתוך חלום

וכך עוברים להם הימים, בתוך הים התמים
נשימה קטנה ביום
עוד לילה ולחלום
היד נשארת בתחתית, בתוך המערבולת
והלב יחד אתה
נמצא בתוך סחרחורת...