|
אני מדמיינת להגיע למרחקים
והדמיון לוקח אותי חזרה למקום כל כך נמוך
אני מדמיינת לאהוב את עצמי, וככה לאהוב את החיים
להציל את לבי, שבתוך ים עמוק שפוך
אני מתרוממת לשנייה לנשום
אני מחזיקה אותו ביד
אבל היד נשארת בתחתית, בתוך המערבולת
והלב יחד אתה נמצא בתוך סחרחורת
כשאני שוב מתעייפת גם הראש שוקע
שוקע אל תוך הלילה, עמוק במיטת הים
והגוף מלא פצעים, מכוסה כולו בדם
ובבוקר שוב מתעוררת
בבהלה מחוסר האוויר
מוציאה מהר את הראש, לוקחת נשימה
נשימה קטנה, להעביר עוד יום
עד הלילה שבו אשקע חזרה
חזרה לתוך חלום
וכך עוברים להם הימים, בתוך הים התמים
נשימה קטנה ביום
עוד לילה ולחלום
היד נשארת בתחתית, בתוך המערבולת
והלב יחד אתה
נמצא בתוך סחרחורת... |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.