נולדתי מכווץ בין שפתייך
במאורתך שכנתי כמו פנינה בצדפה
רוחך הייתה רוחי, ידייך היו ידיי,
קרעים של דבש ונטיפים של יין
היית ערגת המעיין והתחייה
היית נתיב הגשם וקצף התשוקה
עד שנעטפתי שיבה ודמעה
ומתתי בין ערמות האבק.
וכשהלכתי ממך אספתי כנפיי
ניצחתי במחבואים, אבדה הדרך,
גחנתי על שיריי בהסתר,
עדרי הערפל רמסו אותי
הייתי למשחק האשליה המתפוררת
ושוב הגיע הסתיו כמו הלילה
האור נדרך, הפיץ להבות קרות,
נטרק כמו הזמן, נשפך כמו דמי,
כמו עשרות שנים של שתיקה
הסתרתי בך את קולי העילג
את פטפוט התקווה של קטורת שיריי
היית בהם כמו זרימת הנחלים
כפעמון לילה צונן דבוק בין שפתיי
כמו משחק אינסופי של פליאה ופיוס. |
