הדס דגן / חצים של אש |
דמותך עולה מולי
ואתה מביט בי
ואני רואה ממך,
שדה קוצים
חצים של אש.
ככה נותרתי
כבויה, שוממה,
עזובה.
תועה ותוהה לי
בלעדיך.
יום קוצר יום
העולם מסתובב
על צירו,
ואנחנו כבר לא
שייכים לכוכב הזה.
בעצם,
כבר לא שייכים
בכלל.
(כ"ח בשבט, תשס"ז 04/02/2008)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|