אל כפותיי המזיעות
זיעת חמה היוקדת
מעל ראשי
אשקע עד שצבע פניי יימרח.
והכפיים מפרידות בין הראש לבין
הנותר מסבך השיער המדובלל.
ככה, בעירום הכמעט נסבל.
ואשאר ואנשך
הבשר הנותר
בל יעבור אותי זעם,
כך בזיעת כפותיי
גירוד סבך שיער מדובלל
אנשך, בל אעבור את הזעם.
דם בהמי משפריץ על כף לחה.
הפסקה.
כעת,
דם בהמי ישפריץ גם מלחותי,
פדיון גופי ומטרת אמי,
דם, דם בהמי.
אגנח כפרה, ורק כפרה אגנח.
בהמה בלחות ובסבך,
וריח של זבל.
לא נותר לי אלא להתמוסס בדמי,
בחרו שאהיה כיוצרי.
אלוהים,
הזעם,
דם בהמי.