מאיצה
האצה מיותרת כזו של לילה
שרוצה להיגמר.
מרקחת של מילים פשוטות
פשטות של בוקר שאיחר
מאבדת את עצמי לדעת.
והדעת,
שנוגעת בפרטיותי
ומאמללת הווייתי
והדעת,
עוצרת הנשימה
והמוערכת,
נכנסת עמוק
ועושה בי מעשים.
"מגונה!" אני אומרת
"מילותייך ריקות הן" אומרת דעת,
ממשיכה ללקק השפרצות של תרעלה
וגומעת מכאובים שתפרה,
מגיעה לסיפוק ממחשבה.

מאיצה.
האצה מיותרת כזו של לילה
שרוצה להיגמר.
המחוגים רוטטים כמו שומן
בשר לבן ומדלדל
והזמן
טיק טק טיק טק
ממהר וממהר.
אני אומרת,
ניגמר, כשניגמר.
עד אז
טיק טק טיק טק
נביט בשעון, נוותר.