נהר שבתאי / שיר סגריר |
מרצפים את הדרך
אל מקום
בתת מודע שלי
אני בחדר מדרגות
יורד קומות אחרי קומות
ובבקרים אני על המיטה
לא יכול לצאת,
יום סגריר.
הבלוטים,
רבים,
מרצפים את הדרך
ומהם יוצאת כל פעם דמות אחרת.
את.
זיכרונות ילדות
הבלוטים
מהסיפורים ומהטיולים
ומהארץ
אני לא ממש בארץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|