[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סשה סמיט
/
נופלת

מיותרת בקיומי. נוכחותי איננה חשובה. וכשאני רואה אותך זועקת,
רואה שוב את דמותי הבוכיה. חשבתי שלפחות לזייף אני יודעת. אך
קשה לזייף אושר לאורך זמן. וכך בעיניים מלאות ברסיסים של אושר,
המח מנסה לשחזר תמונות בהן הרגשת קרובה אליו, לא מצליחה להרדם
שוב. הרסיסים זולגים מעינייך מותירים שבילים של כאב וסבל
אחריהם. ואת מתפרקת כל כולך תא אחרי תא, נרקבים תאי גופך.
נשימה אחרי נשימה את שורפת את עצמך. מנסה לברוח אך דרכך אבדה.
מנסה לשכוח אך בעינייך זכרון של תמונה. בליבך נעוץ משפט אחרון,
ונשמתך בוכה עד שיכרון.
את רוצה לזחול על החול החם, לשרוף את גופך בזמן שאני מתחננת
אליו שישאר. אבל מחזיקה את עצמך בידיים ולא נותנת לראותך בוכה.
שיחשוב שזאת הייתה פרידה טובה. ובנתיים את תעברי את מדורי
הגהנום אחד אחד, והם לא יגמרו לך, ואת תבכי. העלי במוחך
זכרונות מתוקים, ייחלי לעצמך להחנק איתם כדי שלא תצטרכי לראותם
יותר. כדי שלא תצטרכי לחשוב עליו שוב. עשי הכל כדי שרגע זה
ימחק, כדי שהשנה איתו תעלם כאילו לא הייתה. כדי שתפסיקי לחשוב
איך יכולת להיות כה טיפשה?
החזרת לו הכל, את כל הדברים שהשאיר אצלך, את כל המתנות שנתן
לך, כדי שיכאב לו לפחות קצת, לפחות טיפה ממה שכואב לך. החזרת
לו הכל ורצית רק שיחזיר את ליבך שלם. אך הוא לא הצליח, לא עמד
במשימה, וליבך נפל עשרות קילומטרים, לתוך תהום של תוהו, לתוך
החשכה. ליבך כמובן לא שרד את הנפילה. אבל לו כבר לא היה אכפת,
את ילדה גדולה, מה כבר יקרה לך, הרי זו את...
רצית לדעת שכאשר הוא יזכר בך, ליבו יצבט. רצית לדעת שהוא לא
שיקר לך כל הזמן הזה. רצית לדעת שהוא הרגיש. רצית לראות אותו
נשבר, כואב, מתרסק אחריך. רצית לדעת שהוא יחזור אלייך, רצית
שיבקש ממך, אך במקום זה כמעט התחננת בעצמך. מה עשית לעצמך
ילדה? כמה עיוורת יכולה להיות אהבה?
שוב נופלת, נשברת, נמחקת מקיומך הלא-הכרחי, מציתה עוד סיגריה
בדרך למוות,  חושבת עליו, מדמיינת שוב בית. והנה את שם, כבר
בצד השני. את רואה את עצמך עם אחד חדשני. שונאת את עצמך
שממשיכה בלי להסתכל אחורה. שונאת שעוד נותר לאן לצעוד קדימה.
שונאת כל שנייה, כל נשימה, כל אנחה. שונאת שאת עדיין יכולה.
שונאת את אותה השנה. שונאת אושר מזוייף, שונאת זיכרונות -
שונאת את כולם. מקווה שיום אחד הם כבר לא יהיו שם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפשר לקרוא לך
מרגול?







חזי מ-144,
בשביתת רעב מול
כלא נווה תרצה,
מתחיל עם מרגלית
הר שפי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/08 8:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סשה סמיט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה