כנראה זה השביל החדש הפועם כמו הד
השביל בו יעלזו רגלייך בדרכן
למסילות חדשות עם חלוף השלכת
אולי שביל הדבש על כנפי הדמיון,
עוד נתיב מפותל של אור מהבהב כמו חרב
שבסופו תהלכי מחר עד אופקו הלוחש,
אולי זה יהיה אביב עם נועם הנרקיס
יצור אלוה שונה מההוא שיבש ונדם,
תקווה של גזע או נטע מתכלת בדולח
עונה חדשה ורמה כנבואה המלקטת
זרעי חורף וקוברת סיפור מאחור.

כנראה זה השביל החדש עם חלוף השלכת
אותו יום בו מתה המציאות המחפירה
השביל המפותל המזנק למרחב,
ולך לא יחסרו הקול והתבונה
שיחזירו אותך למישור ולגן
שירחיקו אותך ממה שנימלא דומייה.
אולי עכשיו תראי נצנוצי משאלות
ומנורות ברקיע מול ראשך הזוהר,
כבר לא חשופה לתהום הנוקשה,
רק פרח חולם להיות קיים בעולם
של זיו לכאורה שנעלם
אך קיים ונחלם...