[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
בסכין מנתחים

נוגה
יפה הייתה נוגה. היו לה עיניים בורקות ומלאות חיים. עיניים
שאפתניות. היא רצתה להיות רופאה, משהו כמו מנתחת, אבל היא
הייתה יותר מדי חמה בשביל זה. מיכאל שם לב ש-כל הרופאים
והרופאות צוננים כמו מלפפון, לך תדע מה הסיבה. ולכולם היה
כתב-יד נוראי, לנוגה היה כתב יד יפה ומסודר. הם היו מבלים
לפעמים כשהיה לה זמן אליו בין הלימודים. היא אהבה את הסרטים
הרגילים: קצת הומור, קצת מתח, קצת אהבה. איתה היה הולך גם
להצגות תיאטרון. בהצגות מצחיקות הייתה צוחקת עד דמעות,
בטרגדיות עיניה היו הופכות לחות. אבל היא הייתה אישה חזקה.
"נחש מי עבר ת'בחינה?"
"לא יודע. אני לא מכיר בחורה מספיק חכמה לעבור אותה."
והיא הייתה צוחקת ונותנת לו בוקס.
היא לא הייתה מעשנת, אבל מעולם לא העירה לו על העישון שלו. לא
נראה היה גם שאכפת לה לספוג לריאותיה את העשן שהוא היה פולט.
היא לא הייתה רומנטית במיוחד, אבל הייתה לה נשמה טובה. כשהייתה
מתנשקת איתו זה היה בפראות. היא לא רצתה להתלבש לפניו אלא אם
זה היה אחרי אהבה. הם היו צופים בחורף בטלוויזיה על שוקו חם
וקרואסון שוקולד, כפות רגליה גרובות בגרביי צמר עבות. בקיץ
הייתה לובשת קצר ופושטת את רגליה היפות על השולחן הנמוך. הוא
היה מעשן, והיא הייתה מעירה מיני הערות במהלך ועל הסרט
בטלוויזיה. הערות סרקסטיות שהיו מצחיקות אותו. לפעמים נראתה
מובסת, אבל תמיד חייכה והייתה אופטימית.
"נחש מי תיקן את המרצה?"
"ליאור?"
"אני!" בוקס.
היה לה שיער שחור ודקיק, מיקרוסקופי. כשהיה משתטה הייתה צוחקת,
כשהיה מתכנס בתוך עצמו הייתה נבהלת. היא ידעה איך לחלץ אותו
משם.

עידית
שיער ג'ינג'י ארוך. עיניי דבש. עור בהיר. לעיתים הייתה נתקפת
בכאבי פרקים, ואז בולעת גלולות ומקווה לטוב. כל מה שהיא רצתה
הייתה עבודה טובה ומסודרת, בהתאם לאופייה. היא עבדה כמזכירה
במשרד עורכי-דין גדול במרכז העיר. היא הייתה צוננת מנוגה.
לעיתים היה מפרש זאת שהיא איתו כי אין לה פשוט מישהו טוב יותר,
שהוא זמני. אבל כשהוא היה מתרחק היא היתה מתקרבת, ואז הייתה
נחמדה כמה ימים ושוב הופכת צוננת. היא לא הייתה נשקנית טובה,
כאילו עשתה זאת ללא חשק. לכן לא היה מנשק אותה לעיתים קרובות.
פעם בביתה כשהיא עברה על מסמכים, רצינית ומרוחקת, הוא נכנס
בטעות עם בוהן רגלו היחפה ברגל השולחן. הוא נאנק מכאב והיא רק
העיפה אליו מבט.

גם היא הייתה מעשנת המון, אבל לפעמים הייתה צוחקת, אחרת לא היה
לו מה לעשות איתה. היא הייתה מספרת לו בשעשוע מיני אנקדוטות
מהעבודה, על הבוסים שהיא כיבדה, אבל לפעמים היו טמבלים. היא
הייתה צוחקת צחוק חנוק מול הטלוויזיה, והוא שם לב שאחת
מחולשותיה היא שיחשבו עליה שהיא טיפשה. לא היה בה ניצוץ גאונות
כמו שהיה לנוגה, אבל היא גם הייתה רחוקה מלהיות טיפשה.

כשהיה מתכנס בתוך עצמו הייתה מניחה לו. כשהיה חוזר מתוככי נפשו
הייתה מקבלת אותו בזרועות פתוחות. מיכאל לא ידע ולא ידע שהיה
לה חבר לא ממש רציני בתיכון, הוא התאבד בצבא. את בתוליה היא
איבדה יותר מאוחר. אביה עזב את אימה כשהייתה קטנה מאוד, והיא
בקושי זכרה אותו. כשהייתה בת 12 נודע לה שאביה מת בארה"ב. זה
גרם לה להסתגר בתוכה למשך יומיים, אחרי שבוע הייתה כחדשה.

יעל
היא הייתה יפה להפליא. פנים מהממות, שיער ארוך ושחור, גלי. היא
הייתה כבדת ראש, מתמקחת רחוק עם שדים שאיתם נתנה דין וחשבון.
עורה היה שחום, והיא הייתה מעשנת המון. היא הייתה סופרת, ספרי
אימה. מה שקרא מיכאל הקפיא את דמו. הייתה בכתובים מרירות,
אשמה, וחוסר יכולת למצוא את הדרך. הייתה הרבה אכזריות שקשה היה
לקשר עם חזותה העדינה. היא הייתה כותבת עם מוסיקה מדכדכת.
לעיתים כשהיה משתף אותה באיזו בעיה הייתה אומרת "זה לא משנה,
גם כך כולנו נמות." היא לא הייתה מדברת הרבה, וכשהייתה מדברת
אלו היו דברים של עניין. היא אהבה בתיכון איזה נער עד טירוף,
והייתה חברה שלו חצי שנה. הוא פגע בה. הוא שבר את לבה. לעיתים
אחד הדמויות בסיפוריה זה הוא, בשם אחר, והוא מתנסה בשיא
הזוועות.
לעיתים הייתה תופסת אותו ומחבקת אותו חזק חיבוק חם, ואז מנשקת
את פיו, ככה סתם, כאילו ואין סיבה. רק כאילו. בבית הייתה
מסתובבת יחפה גם בחורף. היא הייתה דואגת מאוד לניקיון, אבל
מתוך אי-חשק, כדבר הכרחי שלא נהנתה ממנו כלל. לעיתים הייתה רק
בוהה במכונת הכתיבה, חושבת לעצמה מיני דברים, מפליגה בתוכה.
היא לא רצתה להחליף את מכונת הכתיבה במחשב למרות שיכלה להרשות
לעצמה.
פעם אמרה לו "אל תתאהב בי, בסדר?"

שרון
היא הייתה יפה כמו אלה יווניה. שיער בלונדיני שירד קצת מעבר
לעורפה, שיער מלא. היא הייתה מדברת המון, אבל דברים של עניין.
מעשנת קצת. היא הייתה מלצרית במסעדה גדולה ויוקרתית במרכז
העיר. לא היו לה שאיפות אחרות, היא חיה הווה. היה מבלה איתה
במועדוני ריקודים. הייתה נהנית כשעיניי גברים היו ננעצים בה
ומפשיטים אותה בדימיונם. לפעמים הייתה משתכרת קצת. היא אהבה
סרטים בקולנוע שהיו נגמרים בהמבורגר-צ'יפס-קולה. המוסיקה שלה
הייתה דאנס, האוס.
פעם אמרה לו "אתה מעשן יותר מדי."
בקיץ הייתה הולכת יחפה בבית, בחורף בגרביים. מעולם לא היו לה
נעלי-בית. היא אהבה סרטי אקשן, ובזה למלודרמות בכייניות
ולאופרות סבון. צפתה בעניין בתוכניות אירוח.
היא אהבה קוטג', והייתה משתדלת לשמור על גופה ולאכול בריא. היא
לא הייתה רזה מאוד, גם לא שמנה. אפילו לא שמנמונת. לעיתים
הייתה חוטאת בסטייק בלי נקיפות מצפון, אבל מיעטה לאכול בשר.
היא הייתה שותה הרבה חלב, יחסית לאדם אחר. היא לא הייתה ישנה
הרבה, והייתה קמה בבוקר גם כשלא היה לה מה לעשות. היא שכבה פעם
עם אישה.
פעם זרקה לו "אני מרשה לך להתאהב בי." הוא לא חשב שזה רעיון
טוב. היא הייתה לו ידידה טובה, וידע שגם היא רואה אותו כך.

אביגיל
נאה, אבל לא אחת שיסובבו אחרייה את הראש. בעלת משקפיים עם מספר
נמוך. הייתה קוראת הרבה. שיערה השחור אסוף בדר"כ. לבושה נקי
ומסודר. איתה היה הולך לסרטים מוזרים בסינימטק, מהם הייתה
יוצאת נפעמת. כשהוא אמר שהוא לא מבין על מה כל המהומה, היא
הייתה מנתחת את הסרט ופורסת לפניו דקויות שלעולם לא היה עולה
עליהם לבדו. היא הייתה עוזרת ספרנית בספרייה ציבורית גדולה.
היא אהבה את עבודתה. לעיתים הייתה אומרת "אני לא יכולה להיות
ספרנית כל החיים, אני צריכה ללמוד משהו." אבל תוך כמה ימים
הייתה נתקפת שוב ריפיון. היא לא אכלה בשר, ("זה אכזרי
ומגעיל,") אבל אכלה ביצים ומוצרי חלב. היא אהבה אופרות-סבון
וטלנובלות מהם הייתה מתמוגגת ומסבירה לו את ההתפתחויות. מיכאל
לא מצא בזה עניין מיוחד, אבל לא היה אכפת לו לצפות איתה. היא
שנאה סרטי אקשן. לפעמים הייתה מביטה בסרטי מתח, בעיקר כשהיו
הולכים לקולנוע, אבל זה לא היה הקטע שלה. אחרי הסרט - פיצות.
הוא לא היה אוכל בשר בנוכחותה, אך זה לא היה סוד בשבילה שהוא
אוהב בשר. היא לא התווכחה איתו על זה, למרות שפעם נתנה לו
הרצאה כמה זה מזוויע. ההרצאה גרמה לו לא לאכול בשר בדיוק
יומיים. פעם השתעמם כשהיא התקלחה וביקש להיכנס לראות אותה.
"לא," אמרה, למרות שראה אותה עירומה במיטה הרבה פעמים. כשהוא
התעקש היא אמרה "רגע," וכששמע את המנעול הבין שהדלת הייתה
נעולה.
היא לא הייתה מניחה לו להיות לידה כשהיא גילחה את רגליה. ("יש
דברים שבנות עושות לבד.") היא היתה אוכלת הרבה שניצלים
צימחוניים וטופו, היא אהבה צ'יפס.
היא אהבה לראות אותו מתגלח, ולא אהבה אותו עם זיפים.

מירב
שמנמונת, יפיפייה, ירכיים רחבות, שיער שחור שירד ללא סדר קצת
מתחת לעורפה. בדומה לשיער של שרון, רק הצבע שונה. היא היתה
צינית מתוך שעשוע, בעלת לב רחב ופתוח למרות זאת. רגישה לקלוט
רגשות ורגישה בעצמה, אך לא יכלה להביע את רגשותיה ללא מבוכה.
המוסיקה שלה הייתה קלילה, בעיקר עברית. סרטים רגילים, שום-דבר
מיוחד. טלנובלות ארגנטינאיות, לא אופרות-סבון אמריקאיות שלא
התאימו לדמה החם. היא הייתה קנאית, הייתה לה חרדת נטישה. אוכלת
הכל, אבל לא הרבה. מתקלחת מולו ללא שמץ מבוכה, ונכנסת כשהוא
מתקלח בטבעיות גמורה. היא לא שכחה לקנות לו מתנה ליומולדת
למרות שלא הייתה עושה מזה עניין. בדר"כ זה היה ספר, אפטר-שייב,
בושם.
היא הייתה היחידה מכל הבנות שבאמת אהבה אותו.
היא הייתה קצת עצלנית, אבל עושה איתו עבודות בית כשצריך. לא
היו לה תוכניות לטווח רחוק, וזה לא הטריד אותה. היא הייתה
מלצרית במסעדה עממית, למרות ששנאה להתרוצץ סביב אנשים ושיגידו
לה מה לעשות.
היא שנאה אלכוהול, אבל אהבה בירה שחורה.

עינב
היא לא הייתה חכמה במיוחד, אבל גם לא טיפשה. היא הייתה טיפוס
אפל וקצת מפחיד. היא לבשה רק חולצות שחורות שהעמיקו את עיניי
הפחם שלה. שיערה השחור הארוך היה מונח ללא סדר על כתפייה וגבה.
היא אהבה מטאל. מיכאל לא הכיר את הלהקות שהיא שמעה. גאנז' נ'
רוז'ס היו מרובעים בשבילה. היא הייתה שותה הרבה אלכוהול, ולא
נראה שזה משפיע עלייה במיוחד. היא אהבה סרטי אימה וזוועות,
והייתה קוראת ספרי אימה בשפת המקור - אנגלית. היא הייתה הולכת
עם מיכאל להשתכר בפאבים ולהתחרפן במועדונים אפלים עם טיפוסים
מוזרים, מלאים קעקועים, פירסינג ותסרוקות מוזרות. היא אכלה כל
מה שטעים ולא השמינה, כי לא מצאה עניין מיוחד באוכל. שנאה
מתוק, אהבה חריף. היה לה עגיל בטבור, אבל לא באוזניים.
"אתה נראה כמו מומייה." צחקה עליו פעם, כשהיה בדיכאון.
היא לא דיברה יותר מדי, גם לא מעט מדי. הייתה מכריזה בקולי
קולות את כוונתה ללכת לחרבן "דחוף," ואז הייתה מתארת את
השתלשלות מעשה החירבון, לעיתים תוך כדי מעשה כשדלת השירותים
פתוחה, ומיכאל מחייך לעצמו מתוך תימהון וגיחוך.
בבית הייתה הולכת רק יחפה, חורף וקיץ. היא לא דאגה לניקיון.
כשהכלים היו נערמים והריצפה מטונפת, הייתה שמה מטאל
בפול-ווליום והייתה מנקה ושוטפת במהירות וללא הקפדה. את בגדייה
הייתה מכבסת לעיתים רחוקות. לפעמים הייתה לובשת אותם מסריחים.
בשבילה סטוצים היו דבר שבשיגרה.
המקלחות שלה היו קצרות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחרי הפרסומת של
מי עדן.


הם כבר לא יהיו
אותם המים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/08 9:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה