פעם אחר פעם משקרת לעצמך
ואומנם איש לא יודע
אך מה עם זיכרונך?
פעם אחר פעם מציירת מציאות
שכל כולה חלום,
שקרים ולא תמימות.

וגם אם אינך מרוצה מהיותך,
וגם אם אין לך כלל מקום בלבך,
הן השקר לא יוביל למציאות יותר טובה,
לא הוא זה שייתן לך את התשובה.

מסתירה מעשייך בתבנית של שקרים,
עונה לתשוקותייך בדרכים לא דרכים.
הינך אדם אחד, רואים אדם אחר
אך אם תמשיכי ככה דבר לא יישאר ממך יותר.

פעם אחר פעם משקרת לעצמך
וחוזרת ונופלת למלכודת
אבל איך?
איך את נותנת לעצמך כך ליפול?
מוסיפה על גבך עול ועוד עול.

השקר בסופו של דבר מתגלה,
צף על פני המים,
מעלה עולה.

לא תוכלי להמשיך כך לנצח.