אל מול העצמה.
בתוך ים התחושה.
מנסה להיאחז בשאריות
האחרונות של הזיכרון.
יושבת בחלון ובוהה, מחכה לך.
ליטופים רכים של שקיעה,
שוב מזכירים לי אותך.

נאחזת בך,
אך אתה כבר אינך.
חשה אותך קרוב
גם אם אתה אינך
תמיד אראה אותך.

באופק מצטיירת דמותך
ובקצה העין דמעה עושה דרכה.
בחצי חיוך אתה לוחש
שזה טוב וזה בסדר.
מנגב את הדמעות
ומראה תקווה בסתר.
ליטפת לי את הנשמה
ולא הספקתי לומר מילה.
הופעת בחלומי,
ונגעת בי ובנשמתי.
רואה אותי ואני אותך,
ואנחנו שניים מרחפים
ככוכבים בשמים בהירים

ואתה נעלם שוב אל האופק
ומלבי יוצאת זעקה
חרישית, שקטה.
שרק אתה תשמע,
רק אתה.
רוח חיי.