כשאני לא רוקד גופי כואב
מחטים עמוקות מפלחות את שריריי
למיחושים חדשים של זמן עבר
העתיד מניע אותי במחול אין סופי.

הדמויות סביב מאיצות מעצמן
בנתיב הכוכבים שפרשתי
חיות האדמה מתכנסות במעגלי הדחקה
אני מסרב לנשום את האבק הזה.

החלל נמס במיתריו לגבישים כסופים
אני מכוון אותם לצירי התנועה
הרעד מבקע סדקים קלים במסך
אני פותח בהם חלונות ראווה.

האור חודר את חרירי התריסים
למקטעים של קסם כחול
אני נמס לתוכם במלוא מנועי האהבה
לשאוף ולגמוע הכול.