עכשיו את איננה ומיטתך זנוחה
תמהונית כמו קול הקנאה והרחמים
וכבר את לא מבחינה בצללי המרגוע
עכשיו את איננה, הלהבות חורכות
את צינת הדממה המבחילה,
עכשיו את איננה כמו אחרי סערה
שחלפה על ארץ אחרת רחוקה
עכשיו את איננה ואלוהים שוכב איתך
מנביט בך זרע בריח ביעוטים
נושך את בשרך ונאנק עד כלות אוניו
עכשיו את איננה עם צאתך אל דרך הנצח
שם הרחק, במקום שבו נמחקים
סודות המילים היחפות,
אלוהים שוכב איתך בשמיים
ואת מבעירה בשפתייך את עיניו
והוא מקטיר לך קטורת על פני שדייך
והוא ננעץ בבשרך כמו בתבערה אוחזת
ובו בזמן אני נרדם עם ניחוח תכריכייך
כשאני מתאמץ ומתעקש לנשום את טלטלייך. |
