מירי לורן / דמעות של אש |
בא לי פתאום להתעורר לקום
לתחייה מן השגרה
לעשות משהו הומני ולאו דווקא מאני
בואנ'ה איזה זבל של עולם נהיה
כל אחד ממסחר את הפרינציפים שובר מוכר
בלי שום בושה אין ענישה
איך זה שכמעט כל ילד חי בהכחשה
אז תפסיקו לברוח
ותתחילו לפקוח
את העיניים
כן את העיניים
דמעות של אש זולגות לי מהעיניים
ואין מה להתבייש אני לא צבועה זה רגש אמיתי
דמעות של אש זולגות לי על הלחיים
די נמאס לי לסלוח הטירוף הזה סוחף אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|