אף אחד לא רואה
מן הסתם הוא לא רוצה
מכבה ומתעוור
ופתאום לי מתחוור
שאין שום סיבה טובה
לדבר על אהבה
אם קיר לבן מקשיב יותר
הגיע הזמן לוותר

וכשאני לא יכולה
רצה לשם בבהלה
אין עוד מקום לפרוק את זה
לא אשמור זאת בחזה
דוחפת דלת בחוזקה
סוגרת את האסלה
יושבת עם ראש בין ידיים
ודמעות קטנות בעיניים

אריחי טורקיז מנחמים
רק הם בי מביטים
עוטפים אותי בקרירות
ואני חומקת בזהירות
בשירותים יש לי שקט
רק שם אני מתפרקת
אל חזי חובקת ברכיים
ומולי רק טפטוף מים

לאט להם מתערבבים
קצב מים, פעימות לב
ועד שאני נרדמת
כלום כבר לא כואב
רק מבינה שנרגעתי
במקום הכי לא צפוי
את הכל הוצאתי

אבל בשירותים?
זה הזוי.