תמיר אליעזר / צלמו של מעשה |
אורזת רגשותייך מולי.
נסערת ונעצבת כמו הייתה זו לידה ראשונה.
ומחייכת ושואלת ודומעת ומחבקת.
ואני,
פורק דמעותיי שלא לעינייך.
ונעצב וכואב
ושותה את הצער.
ואת,
אורזת רגשותייך מולי.
מנסה להטיב וסוררת נורא
הדמעות על פניי הן כיין - מרווה מחמת הבושה.
ואנחנו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|