השעה הייתה 3 לפנות בוקר. אי שם בתל אביב, החתונה של גיא וקרן
הסתיימה לאחר כ-8 וחצי שעות מלאות התרגשות ואושר. הזוג הטרי,
נפרד מאחרון האורחים.
"אפשר לנצל את העובדה שאנחנו לבד עכשיו..." אמר גיא בחיוך זחוח
וליטף את שיערה השחור של קרן, ממוקד בעיניה התשושות, הסגורות
למחצה.
"לא עכשיו גיא, אני מתה מעייפות" אמרה קרן ונשענה על שולחן
שהיה מאחוריה בכבדות, "בוא ניסע הביתה".
החתן המאוכזב כיבה את כל האורות, אחד אחרי השני. החדר הענק
החשיך בהדרגה. שניהם יצאו מהאולם והתחילו לצעוד לכיוון המקום
שבו החנו את הרכב, על רקע קולות הצרצרים.
"אני מקווה שלא שתית" העירה קרן בטון מוסרי.
"מה פתאום" אמר גיא ושלף את המפתחות של המכונית מהכיס האחורי.
הסובארו שלהם, קשור בסרטים צבעוניים, חנה בסוף הרחוב.

בינתיים, בפאב פופולארי, כמה קילומטרים משם...
גולן, שהיה מגיע למקום כמעט בקביעות, סיים את כוסית הוודקה
השישית שלו. רק באותו יום, חברה שלו הפכה להיות האקסית שלו.
הוא ישב על הבר, מסטול, עם הבעה חסרת חיים.
"אתה לא נראה טוב" אמר לו הברמן, קולו גובר בקושי על המוזיקה.
"תאמין לי, בנות זו אוכלוסיה דפוקה" אמר גולן.
"יש מי שיסיע אותך הביתה?" שאל הברמן והחזיר את בקבוק הוודקה
למקומו. "אתה לא יכול לנהוג במצבך".
"אני אסתדר" אמר גולן וקם בקושי מן הכיסא. הוא עבר במסדרון
שליד הכניסה, שהיה מלא בזוגות שיכורים המתמזמזים בלהט. לאחר
מכן נכנס לשירותים. משום מה, הם היו ריקים מאדם. המוזיקה מבחוץ
הדהדה חלושות ברחבי החדר הבוהק והנקי. גולן רכן על הכיור והביט
אל עצמו במראה, עיניו היו אדומות. הוא שטף את פניו בכיור ויצא
מהשירותים, ואז מהפאב. המוזיקה לא נשמעה יותר, רק המכוניות
הנוסעות בכביש הראשי הקרוב. בדרכו למכונית, כאב ראש נוראי תקף
אותו, ראייתו נעשתה מטושטשת. לפתע נדמה שמאות דמויות וצבעים
אקראיים התרוצצו לאורך הרחוב, הוא שפשף את עיניו בבהלה והביט
שוב - הדמויות והצבעים נעלמו כלא היו. כבר הספקתי לשכוח מה
קורה כשאני שותה יותר מדיי חשב ונאבק לייצב את ההליכה שלו.

"אין לי שום דבר נגד אמא שלך" אמר גיא, כועס. "אבל שום דבר לא
מצדיק את מה שהיא אמרה". השניים דהרו בכביש הראשי, רבים בקולי
קולות. פנסי הרחוב חלפו על פני שמשת הרכב במהירות. העובדה שהם
לא נוסעים על כביש פרטי הפסיקה לעניין מישהו כבר מזמן. הם עברו
עוד רמזור מבלי לשים לב, כאילו שזה דבר רגיל, כאילו שהרמזורים
נועדו רק כדי לקשט את הרחוב.
"תעשה לי טובה גיא, לא צריך להיעלב מכל דבר" סיננה קרן בקול,
מחפשת את עיניו של בעלה במראה.

גם האוטו של גולן לא היה שקט במיוחד. להקת רוק כבד הציפה את
החלל במוזיקה רועשת ועמוסת גיטרות ובאסים. רעש המנוע בקושי
נשמע הודות לארבעת הרמקולים שהותקנו ברכב. גולן היה עסוק
בהרהורים עמוקים על החברה שלו לשעבר או לכל מה שקשור אליה,
בעוד מהירותו כפלה את המהירות המותרת.
"בת זונה" הוא פלט, ידיו מזיעות על ההגה. לאחר מכן נשלחה ידו
הימנית אל כפתור הווליום והגבירה את המוזיקה, למרות שלא ממש
הקשיב לה.

לאחר כמה רגעים שתי המכוניות התנגשו בצומת. הם אפילו לא הספיקו
ללחוץ על הבלמים. זכוכיות, ניצוצות, חלקי פח ומתכת, עפו לכל
עבר. רעש הזכוכיות המתנפצות והשילדות המתעקמות פילח את האוויר
הקר של הלילה ונשמע במרחק של כמה רחובות. שתי המכוניות הועפו
על ידי חוקי הפיזיקה האכזריים לצדדים מנוגדים. המכונית של גולן
התהפכה פעמיים והתנגשה בברוטאליות ברכב חונה. האוטו של הזוג חג
סביב עצמו תוך כדי שהוא מחליק במהירות לתוך גינה ציבורית, שם
החריב כמה מהמתקנים עד שנעצר. דממה. המוזיקה מהאוטו של גולן
עדיין נשמעה, קטועה וחלשה.

אף אחד לא שרד באותו הלילה...