New Stage - Go To Main Page

אסתר פליגלמן
/
געגועים

כבר שלושים יום, שאני לא נמצא איתכם, אבל אני כל הזמן בקרבתכם.
אני שומע את מצוקתכם, רואה את הדמעות, שאתם מסתירים אחד מהשני
ובבוקר אני מריח את הקפה הראשון ואת טעם הלחם. לפעמים אני רוצה
להשתתף בשיחה, לספר בדיחה, לצחוק וגם לעזור, אבל אני לא יכול.
אני יודע, שלפני כמה שעות קול האזעקה של המכונית הדהד וקרע את
האוויר. זה היה קול צווחני וחזק, מלא כאב ודמעות, כי אני
הפעלתי אותו. לא אפשרתי לכם להשתיקו, כי זו היתה הדרך היחידה,
שבה יכולתי לקחת חלק פעיל בחייכם. אני מצטער על הטרחה שגרמתי,
אבל מה עוד יכולתי לעשות? כאשר איש המקצוע הגיע, הוא ניתק את
הכבל המרכזי, שמוביל לצופר והשתררה דממה, כמו הדממה, שהפכה לי
בגד.
במשך הזמן אתרחק מכם יותר ויותר. תנו לי ללכת, אבל תמיד, כאשר
הרוח תפרע את שערותיכם, השמש תלטף את פניכם והחלום יהיה מתוק
במיוחד, דעו, שזה הייתי אני.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/10/08 17:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסתר פליגלמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה