הרוח בשתיקתה רומסת
עלי שלכת.
ואויבי, הוא היחיד
שנותר.
ואיכה אתענג כעת על השקט,
הבוקע מנגינות הדממה?
אז אדע להבדיל
בין קרעי שמיים,
לאדוות הים.
ואראה את האור כי טוב.
בערמה אגרור גופו
אל התהום.
ייוותר בגפיו,
המרצח.
בגוונים שהזכירו פעם
אפור ולבן.
ואני
לא ניצחתי דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.