אורקה פצ'בסקי / הכל נשפך החוצה |
החום, הרעידות מהגוף, העננים המתקדרים
והשמש שזורחת בפתאומיות מעיני.
תמיד כשזה בא - הרגש
מציפים אותי גלים גבוהים
שאי אפשר לנצח.
אני יודעת שזה הזמן לצלול
עמוק אל תוך.
אבא עולה מקרקעית של זכרון
ופחדים קדומים עושים בי שמות,
נחשים נחשים
שאגות וצווחות עורבים,
אני אבודה לגמרי.
אני נאחזת בענפים תועים
שהרוח לא תקח אותי לאנשהו
שלא אדע.
שברי זכרונות עמומים עולים לגרון
מחניקים רצון כן.
ורגשות רעננים נמסים באדמה צמאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|