אני מרחיקה לכת לעתים
הנמנום באמצע היום, משכיח לרגע קט.
נכנסת בצעדים חפוזים לאחד הקניונים
עורמת כל שנוצץ לעין ,
ערימה מתווספת לי על הידיים.
המראה מעוותת את דמותי.
אגלי זעה, העיניים כבר נחות על הרצפה.
ואני יורה
למוכרת
שתזוז לי מהזווית של העין.
אני מרחיקה לכת לעתים
הנה זה בא
זה בדרך, מתקרב אלי.
כמו בועת סבון של ילדים,
נשאר לרגע באוויר ומתפוצץ.
אהובים.
רגעים של השתנות,
בתדירות גבוהה.
אני נוסקת לגבהים של חלום מטאפורי
ונופלת לקיום אקזיסטנציאליסטי מהוקצע
ע"י מצחצח נעליים מסרט שחור לבן אילם
ולא מצחיק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.