על המיטה שוכבת ובוכה,
כל ערב מחדש מנסה לגלות למה,
העולם כ"כ קשה אליה.
בכל-יום עוברת הטרדות מבנות שעובדות איתה,
כל-יום מנסה לברוח, להחזיר,
רק שיעזבו אותה.
הן שם יודעות לצעוק הרבה,
לשמוח, לדבר עם כולם.
והיא רק חלמה, חשבה שיש לה חברים אמיתיים,
מסתבר שלא כולם היו אמיתיים!

פזמון: ושוב היא חוזרת למציאות,
מבינה שהיא לבד שם,
ואין לה עם מי לדבר,
כי בסוף זה מגיע לאוזניהן של הזונות.
הן רק פגעו בה,
הכאיבו לה, השפילו אותה,
ובסוף גם לא האמינו בה.

בסוף כל-יום חזרה לביתה,
שוב למקום שחור בו לא ידעו להעריך אותה נכון.
גם אם אהבו אותה,
חנקו אותה מאהבה.
שניהם תמיד רצו בה שתהיה משהו שהיא לא.
אבל היא רק בן-אדם,
תנו לה לחיות כבר תנו לה להרגיש מה שלא הרגישה.