|
על שום מה ניסיתי לחמוק מיצר עיניי
לראות את כל אשר נפרש מנגד
המלים נעתקו לזרמים עמוקים
התדר הזה לא נכלל בחלל הדעת.
אחר כך יבבות קלות ניגנו מיתרים
לעננים זוהרים בכחול השמים
הרוח נשבה בלבי את קור הגלים
דרך מסך השמש הזהוב.
שיבולים ירוקות פסעו את קירות הבתים
אל תוך ערוגות אבן נסתרות
אחזתי במשכנן כבקרניים
נשימות קטועות נרקמו לצורה.
הרעד הזה לא מרפה לעולם
במקטעי האפלה הגדולים
חומר שחור בונה חללים של זמן ומרחב
אני לומד לראות חשכה. |
|
|
לפעמים חייבים
לאכול את הקשה
של הלחם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.