הצליפי בי בידייך הקרות
ותבוא הפליאה ותבהק כמו זכוכית
הניחי אותי על ערמות האבק
בפתחי המבוך של כוורות הקסם
שאשמע את הקול הנוקשה של המוות
שאבכה כמו שיכור בתוך הלילה.
הצליפי בי בידייך הרועדות
ותבוא הערגה וינאם הנועם
אחזי בגופי העקר כמו כוכב או סימן
אני עייף, עייף אני,
פדי אותי מהלילה הזה המתיש
מגאות הזמן המתפרץ עליי,
מסוד הזמן ורחם הנצח.
הצליפי בי בידייך הלבנות
ואתרחק איתך מנתיבי האבק
ואראה את נהר הברקים הזהובים
ואנשום את ניחוח הגשם האחרון
ואשמע את הקול הפנימי של שפתך
ואהיה שוב עולל תמים ונבוך
לפרפר בחיקך עם זיקים של חלב
עד העירום המופלא של השחר. |
