שוקי קוריסקי / פתאומית |
ובאה...
כשם שהלכה כך באה.
אמרה שהלילה יפה
(הלילות יפים לה)
והיכן הייתי כל הזמן?
(כאן, בעיקר כאן)
ומה עשיתי בלעדיה?
(מעט מן ההרבה
והרבה מן המעט)
ואם כתבתי משהו חדש?
(שעדיין אני כותב אותה)
וראיתי שהגיעה מן הסערה
והולכתי אותה למקומות האחרים,
שלא מכאן ולא מעכשיו,
כדי שלא תשוב
אל הסערה.
והגפתי הדלת על זיכרונותיה
וקראתי לה שם חדש
עד שנרדמה.
94'
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|