עצבים רגישים של אפי מוסרים אל מוחי ניחוח סינטטי עדין כה
מוכר, שמנסה (אך לשווא) להידמות לניחוח פרחי שיטה חיים.
מתקתק-קריר. הדלת של החדר הקטן, שבו אני יושב, נפתחת. הוא פורץ
פנימה ותוך שניות ספורות עוטף את הכול מסביב.
כן! בוודאי! זה הריח של השמפו שלה!
אילו היא הייתה יודעת כמה הוא היה חורה לי אז, מפני ששוב ושוב
היה מזכיר לי את פריצתה לחיי, שהייתה כה אכזרית כפריצת הריח
הזה לחדרי העלוב, כפריצת הזקנה המקוללת לחיים שאני מסיים
בלעדיה!
היא לא בגדה בשמפו שלה לאורך כל ימינו המשותפים. כן, חלפו שנים
מאז, אך פרודות ריח לפעמים בפרוטרוט מעלות זיכרונות.
מוזר, אבל עכשיו כל-כך נעים לי הניחוח הסינטטי העדין
מתקתק-קריר הזה, אף-על-פי שהוא מחזיר אותי לימים ההם איתה
ואף-על-פי שהוא עדיין לא השיג את שלמותו של ניחוח פרחי שיטה
חיים.
אולי אהבתי אותה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.