ימי זעם עלינו עוברים, ימים חמים, לילות קרים
ורק אתך רוצה להיות, רחוק מכאן
אצלי לעת עתה שקט, תולש לי דף, לוקח עט
אך אל תטעי, אהובתי, השקט מסוכן
את כה זוהרת בחלום, ומניחה עליי שלום
ואז אני מיד מבין ומתעורר
כי היונה לא לבנה, היא כבר מזמן קברה את בנה
ורק אהבתנו תוכל עוד לכפר
הייתי רוצה לקחתך למקום בו כל החלומות מתגשמים
שם אלוהים רואה אותנו, כביום היוולדנו, עירומים
בלי חטאים או מטענים, רק אהבה, את ואני
שם הוא יראה לי אותך, את חלומי, את עולמי
עיניהם מלאות אימה, הם רק כלים במלחמה
גם ילדים איבדו מזמן את התמימות
ואיש זקן אוחז מקל, עוצם עיניו וממלמל
כל כך רוצה לחיות, או טוב יותר, למות
אולי גם לו מקום שבו יחיה עם אהובת לבו
ללא דמעות של בכי, רק של שמחה
אהוב אותה, לי הוא אומר, אל תחכה אל תתפשר
כי את אהובתי המלחמה לקחה
(חומת מגן, 2002) |
