מאיר שלום!
סיפור זה מיועד לך ולקוראים הנכבדים, אך בעיקר לנסיכה, שתבין
ואולי תזרוק כדור לביצה שלי.
היה היה צפרדע, שלא רק שהיה ירוק, אלא גם לבש ירוק, כי מה
לעשות - גם צפרדעים צריכים להגן על עצמם. לקראת שחרור עבר
לביצת אימונים, שם יצא לו לעבוד עם צפרדעים וצפרדעות מכל מיני
ביצות.
הצפרדע שלנו ביישן מאוד, למרות שהוא אחד שמסתדר טוב עם כולם,
והוא יודע לבטא את עצמו הכי טוב בכתב (אחרת לא היה כותב מכתב
זה) ולא ממש טוב פנים אל פנים (הוא מתחיל לקרקר ולרעוד כולו),
ובאמת עבר זמן רב מאז היה בקשר עם איזו נסיכה.
לפתע שם לב שבאחד מהעלים בביצה, שם היה שורץ לצרכי עבודה או
משעמום, אחת הצפרדעות היתה בעצם נסיכה! לעתים אפילו ישבו שניהם
על העלה ודיברו עד שעה מאוחרת (הנסיכה אפילו ננזפה), ולעתים אף
החזיקו ידיים וליטפו. הכי אהב הצפרדע את האופן שבו היא מגלגלת
עיניים.
התלבט הצפרדע רבות וחשב האם ואולי. אפילו חברותיה לעלה של
הנסיכה עודדו אותו לפעול. יום אחד אמר בלבו שזהו! למרות חוסר
הביטחון, המרחק (שהרי הנסיכה גרה בביצה צפונית ביותר) ושאר
החששות, הוא ינסה להפוך לנסיך שלה. אך אבוי! ברגע האמת התחוור
לו שהנסיכה פשוט נחמדה וחמודה מעצם היותה היא, ואולי כל החזקות
הידיים הן באמת בגלל הקור או עונת הייחום. הוא הבין, שהוא לא
ראה כל כוונה רצינית מצד הנסיכה לזרוק כדור לביצה שלו. התקפל
הצפרדע מפחד. הסתכל למטה על המים, ולא ראה צפרדע כי אם שפן.
לכם הקוראים, מוסר השכל: אומץ הוא דבר מוזר. בשדה הקרב הוא
שוצף וגועש, אך כשמדובר ביחסים - מזל אם נצליח לסחוט טיפה.
ולך, נסיכה שלי: הזמן אוזל, כי כידוע לך אני עוד מעט עובר
לביצה אחרת (ביצת האימונים צפופה מאוד). זרקי כדור לביצה שלי
ונראה, אולי גם אני אהפוך לנסיך.
(בא"ח אדם, אפריל 2003) |
