|
לחן השקיעה חרד לאותותיו
שבלים קצרים על פני חלל השמים
הכאב נאחז במפתניו הקבועים
לתבניות מחוררות באדמת הארץ.
גושים כבדים של עלטה
נושקים למקצב פכפוך המים
הרעד משיב זיכרונות ישנים
האבק מערפל קרקעיות לצורה.
שלהבת ירוקה נושקת לזהוב
בלהט כול הזגוגיות שבעולם
הפנים נרקמות מחדש
לסריגי התמימות שנזנחה מנגד.
מבטי אהבה קפואים
מתכנסים לבקבוקי דמעות
אבני אזמרגד ירוקות
נקברות אל תוך חלל הלילה. |
|
|
בפרך הוא מעביד
אותי, בפרך.
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.