הלכתי לאיבוד ביער ונגמרו לי כל העוגיות. ידעתי שהייתי צריך
לקנות עוד כמה קופסאות, אבל השדיים של הקופאית בילבלו אותי
לגמרי. כמו שאבא תמיד אמר "בן, זה לא אור שיוצא מהירח. אלו כל
המשאלות שמתפוגגות שיוצרות הילה סביב האיש השמן".
עוד פיטריות יופי בדיוק מה שד"ר הופמן המליץ. אני רק אבלע עוד
כמה והכל יהיה בסדר, נכון אבא?
וואי... היער הזה לא נגמר, איך הגעתי לפה בכלל? אני רק זוכר
שאמא צעקה לי "בן, אני גוססת, העוגיות והחלב על השולחן."
כל-כך הרבה לבן, אני לא מצליח לנשום והתמונה המחורבנת לא יוצאת
לי מהראש... זה %33 לא %37...  רגע משהו קורה, מישהו מגיע.
ניצלתי! אני עוד אזכה לראות זריחות בקליפורניה ושקיעות
בלוסדרכט. אני עוד אטעם שוקולד בלגי וזונות גרמניות! יש
סאות'פארק בשמונה. אני מקווה שעוד לא פיספסתי.
"אני כאן, עצור! אני כאן!" רגע הוא מוכר לי.
"טימותי? פרופסור טימותי לירי?"
"בן, אני חייב לעוף אבל קח את הכדורים האלה והכל יתבהר לך."
"לא אל תלך. אל תשאיר אותי לבד, לא שוב לבד."
"אל תפחד טיפשון, עוד לא הבנת כלום בחיים הא? אין לך מה לאבד.
העולם הוא מה שאתה רואה ומרגיש. תהיה שונה, תיראה אחרת, תרגיש
אחרת."
"איך אני יכול כשכל מה שאני מכיר זה מה שמזריקים לי בטלוויזיה?
טימותי, אתה אולי יודע... מה בא קודם התחושות האנושיות או
הקולנוע?"
"אני לא יכול להחזיק לך את היד לנצח..."
"טימותי, אל תלך!!!"
יופי, שוב לבד. מעניין מה משודר עכשיו בביפ?