|
עץ התות שבפינה כבר איננו
וגזעו עוד מעקצץ בשתיקה
והגעגוע הזה בוער בי לתקופות
זה לא הטעם כמו הזיכרונות
הוא צופה אל הנוף
משקיף אל העמק
והשבילים נחרשים
אל עבר מרוחק
אל הצב בקרטון
שצועד לאטו אל החופש
אל זחל המשי ההופך לפרפר
ואפרוח וחתול תאומי הגורל,
זיכרון אחד קטן. |
|
|
לא מספיק שהאוכל
של הפולנים הוא
בצבע אפור, בסוף
הארוחה, כשכל
העדות האחרות
מקבלות קינוח,
הם נתקעים עם
ליפתן.
מה זה אם לא
קיפוח עדתי?!
הנמרה האפורה
(יותר נוטה
לבז') |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.