האם אני מיוחד?
שוכב במיטה. גבר שוכב לידי, ישן. בוקר. כולם ישנים ומהרהר.
פעם חשבתי שכן, ואז שלא, ואחרי זה החלטתי שכרגע כן ואולי בעתיד
ואז, שיש דברים שאני מיוחד בהם, ויש שלא.
8:30 בבוקר. אתמול יצאנו. חזרנו. ארבע בבוקר - הייתי שיכור. רק
כדי להשיג תשומת לב, של אנשים שהם לא משפחה. שיידעו שאני
מיוחד. ועכשיו, במקום לקום כמו כולם ב-12:30, אני ער. חושב.
מהרהר. מביא עיתון וקורא את המוסף לשבת. תוך כדי קריאה ממשיך
לחשוב. אני מיוחד. אני היחידי מבינהם שקורא את המוסף. הרי כולם
לפחות מתעניינים ב-"7 ימים" רק כדי להגיד שהטור העייף של יאיר
היה מעולה, הכותרת זה חובה, ו"7 לילות" זה חלק מהתרבות. ואני
קורא את המוסף. על השחיתות, פוליטיקה, אנשים.
גיא עדיין ישן. לא יודע אם הוא יזכור בבוקר מה עשינו. במיוחד
הוא. קצת מקנח את האף, אין ברירה, אני מיוחד. גיא קצת מציץ אך
מהר מאוד חוזר לישון.
כן.
כולם ישנים, ואני קורא  עיתון, ער. חי אולי קצת יותר מהם. למה
אני?
למה אני ער, למה? רוצה לישון. אני עייף, ויש עוד יום ארוך
לפנינו, וגם שבוע, ובטוח שחיים קשים. צריך לנוח.
ואני ער והם לא. למה?
יודע - אלוהים לא קיים. אז לא יכול להאשים אותו. מאשים את זה
שאני מיוחד.
לפתע הבטן מציקה. קם. מוריד חרבון. מקווה שהמים ירדו עם הנייר,
או להיפך. כי אם לא, אז אהיה יותר מיוחד. לא רוצה. מספיק אני
מיוחד כל יום בחיי. לא רוצה גם פה.
למה אני מיוחד?
שומן. כל כך הרבה ממנו. משהו שאני לא מבין - זמרים כותבים על
אהבה, או מוות, למה לא כותבים על השומן שקיים בעולם. כי אם
מעורב שומן, אז גם מעורבות אהבות נכזבות וגם מוות. איטי. לא
סקסי ולא רומנטי. מוות של הכל.