טה טה טה טה טה טה טה טה טה כמו טיפות גשם קטנות ורעילות
טה טה טה טה טה טה טה
אני אפתח את הפה כדי להיחנק
אבל ליזה קוראת לזה סמי הזיות ודיבור בכבדות, לגלגל דברים
ובעיקר גופות
טה טה טה טה טה טה טה טה טה
הטיפות חוזרות והן נוקשות על גבי כמו על דלת עץ
וזה כואב
לא ברד לא שלג ולא גשם
לא חורף בכלל.
ככל שהימים עוברים
ליזה שוב מפתחת לי תמונות חדשות של המצב בדיבורים בעיקר, זה
מתחיל כשהיא אומרת לי בוקר טוב והבוקר מתחיל לצאת מהראש במחשבה
מודפסת וצבעונית, ונגמר כשהיא מתחילה לגלגל את הגופות
ואני מביטה בתמונות וצוחקת וצוחקת וצוחקת וצוחקת וליזה יודעת
שאני מסוממת.
ליזה אומרת שאלו שוב סמי ההזיות
"כל פעם, כשאני בורחת, אני מפחדת ממנת יתר. מנת יתר של טיפות
גשם קטנות ורעילות. ולא חורף עכשיו"
לא חורף עכשיו ועצוב לי כל כך
אני רוקדת וקופצת ושרה ומתה אבל לא חם לי בכלל בעולם הקר הזה
אולי אני קהל יותר מדי קשה לעצמי
צוחקת רק מהתמונות של הבוקר שלי
אני שונאת את ליזה היא חייה בעולם מטורף
נגד עלים ירוקים ושאר ירקות
אסור לשתות כי אסור לברוח
ואסור למות כי היא שונאת לגלגל לידי גופות
אבל ליזה גם לפעמים לא מרשה לי כל כך לחיות
אני מתעוררת ואני צמאה מאוד
יש לי כדורים על השולחן
אחד מחייך אלי במיוחד, הוא צהוב כזה עם חייכן, ואחר ורוד עם
לב, ואחר כתום עם כוכב, ואחר ירוק עם דולר. הבחירה קשה, לברוח?
להתעשר? לאהוב? לחייך?
אני שונאת כשליזה לוקחת לי את הכדורים היא בסה"כ מקנאה בי
אני שונאת את ליזה היא חיה בעולם מטורף
נגד אנשים שמתים וטיפות גשם רעילות וקטנות
והגוף שלי צמא ואני רוצה עוד
ולא חורף עכשיו
ואין טיפות.
טה טה טה טה טה טה טה |
