מתחת לקווי המתח הגבוהים שבצעו את השמיים לרובעים שווים
ואפורים, הסבירה לעצמה שלא תוכל לאנוס אותו להרגיש. הרוח קיבצה
את העלים הכתומים על המדרכה והם גמלו לה במערבולת סהרורית של
מחול מאובק. ריח של חביתות בין ערביים דלף מהבתים הסמוכים.
לרגע דמתה שזה הוא.
איך חשבה שמשהו בנסיונות הכמעט בדיוניים שלה יישמע לו הגיוני?
או לה. האפשרות המעשית התקפלה מובסת וברורה - לכי הביתה אחות
קטנה. אשר היה - נבכה ונשכח ואשר יהא - נרצה וניווכח.
נער ארוך ניגש ושאל: "אם יש לחברה אש?". צחקה והציעה לו גחלים.
הוא פנה ממנה, מדי פעם הביט לאחור וסינן 'משוגעת משוגעת'. כל
הפנים שהכאיבו בקדחתנות את עולמה נעלמו כעת והיא נותרה ממלמלת
לתוך הברד שבראשה - איך אתרגל לעצמי מחדש? |
