הבל פיך החם על אוזניי הדרוכות
לצלילי נשימתך השלווה
נקבוביות עורי לעומתך נפערות
מוכנות לקלוט עוד שביב של חיבה

באפלת חלומותינו יד מגששת
גופותינו נצמדים בתאווה נואשת
עינינו פוזלות בחרדה לעבר הווילון המוסט
יראים פן יעלה השחר, והלילה יחמוק לו בלאט

שפתיים מלטפות, אנחה רועשת
עיניים, שבולעות בתשוקה גועשת
גצים אחרונים של חום גופך
וכולי נרעדת למגע עורך

והנה הלבנה כבר השילה שמלתה
והחמה בעייפות מטאטאה את העלטה
מן הרחובות השקטים, טל על עלווה בוהקת
רועדים זה בתוך זו, אך הלאות שוב משתלטת...